ליכן סקלרוזיס היא מחלת עור שפירה וכרונית שמופיעה בעיקר באזור הפות ופי הטבעת, ועלולה לגרום לשכבת העור העליונה להתנוון, וכן לחולל שינויים אנטומיים באזורים אלו. חשוב להדגיש כי אין מדובר במחלה מידבקת והיא אינה עוברת מאחד לשני במהלך קיום מגע מיני, וכן איננה פוגעת בקירות הפנימיים של הנרתיק. למרות זאת, חשוב לטפל בה מאחר והיא עלולה לגרום לשינויים בלתי הפיכים באזור העריה.
קצת סטטיסטיקה
- ליכן סקלרוזיס מעלה את הסיכון להתפתחות של סרטן עור העריה (SCC – Squamous Cell Carcinoma), ב-3%-4%.
- ב-10%-20% מהמקרים, ליכן סקלרוזיס מופיע גם מחוץ לאיברי המין.
- שכיחות המחלה איננה ודאית: מחקרים מסוימים מצאו שאחת מכל שישים נשים יחלו במחלה, ואילו מחקרים אחרים מצאו כי אישה אחת מתוך שלושים עלולה לחלות בה. בכל מקרה, ההנחה הגורפת והמוסכמת ביותר היא שלפחות אחת מתוך אלף נשים עלולות לחלות במחלה.
מהם התסמינים של ליכן סקלרוזיס?
נשים רבות שחולות במחלה לא חוות תסמינים כלל, אולם גם במקרים שבהם אין תלונות על תסמינים, עלולים לחול שינויים אנטומיים באזור המועדים. במקרה שמופיעים התסמינים הבאים, יש לגשת לבדיקה רפואית לצורך אבחון:
- גרד באזור הפות
- גרד באזור פי הטבעת
- כאבים בעת קיום יחסי מין
- הופעת סדקים בעור באזור הפות ופי הטבעת
- הופעת שינויים אנטומים באזור הפות ופי הטבעת
- לעיתים המחלה עשויה להתבטא גם באזורים אחרים (ב- 10%-20% מהמקרים), ולכן אם נצפה רובד לבן באזורים החשופים לחיכוך (עם גרד או בלעדיו), הדבר עשוי להעיד על ליכן סקלרוזיס.
ליכן סקלרוזיס- מהם גורמי הסיכון?
באופן כללי, עוד לא ניתן לקבוע בוודאות מה גורם למחלה, אולם קיימות מספר השערות שטרם הוכחה נכונותן:
- מחסור באסטרוגן: המחלה שכיחה יותר בקרב נשים בגיל המעבר ולאחריו, וכן בקרב ילדות צעירות. בגילאים אלו רמת האסטרוגן נמוכה יותר, ועל כן מקשרים את הופעת המחלה למחסור באסטרוגן.
- גנטיקה: במקרים רבים הופיע אלמנט משפחתי, ולכן עלתה התיאוריה שמדובר במחלה שנובעת מהשפעה גנטית כלשהי.
- זיהום: קיימת השערה לכך שזיהום חיידקי גורם להפעלת מערכת החיסון נגד איברי מטרה מסוימים והיא תוקפת אותם.
- מחלה אוטואימונית: ההשערה היא שליכן סקלרוזיס היא מחלה שבה הגוף תוקף את עצמו.
כיצד מאבחנים ליכן סקלרוזיס?
במקרים רבים ניתן לקבוע אבחנה בצורה ברורה על ידי בדיקה גופנית בלבד, שכן המחלה בעלת תסמינים מאוד אופייניים. למרות זאת, לרוב הגישה היא שיש לבצע את האבחון הן על ידי בדיקה גופנית והן על ידי ביופסיה (דגימת תאי העור הנגועים ושליחתם לבדיקת מעבדה), בייחוד במקרים שבהם המחלה "טרייה" בגוף, והממצאים אינם חד משמעיים.
כאשר מגיעים לבדיקה, הרופא עשוי להבחין במספר שינויים אנטומיים באזור הפות, ולבסס על כך את אבחנתו:
- העור באזור הנגוע מלבין ומופיע עם קמטוטים קטנים
- חיבור בין השפתיים הגדולות לשפתיים הקטנות של הפות
- מופיעים סדקים לא עמוקים באזור הנגוע
- היצרות פתח הנרתיק (במקרים קיצוניים ומתקדמים של המחלה)
- הדגדגן הופך מוסתר וקבור בתור העור שהצטלק
כיצד מטפלים בליכן סקלרוזיס?
על מנת להפסיק את הגרד שמלווה את המחלה, יש למרוח משחת סטרואידים על פי מרשם הרופא, באופן יומיומי עד להיעלמות הגרד (במשך כ-3 חודשים). מדובר בטיפול יעיל לצורך העלמת תחושת הגרד במקום וכן לשם הפסקת התפתחות ההצטלקות והשינויים האנטומיים באזור, אולם ברוב המקרים לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור בכל הנוגע לשינויים האנטומיים שהתרחשו עקב המחלה. לעיתים נדירות ביותר, יהיה צורך לבצע ניתוח על מנת לפתוח את ההצטלקויות שגרמה המחלה באזור הדגדגן, או כדי להרחיב את פתח הנרתיק כדי לאפשר לאישה לקיים חיי מין תקינים.
למרות הטיפול המוצע, חשוב מאוד לדעת שמדובר במחלה כרונית ולא ניתן לרפא אותה לחלוטין אלא רק להקל על התסמינים שלה. לכן, אם מטופלת מאובחנת עם מחלת ליכן סקלרוזיס, עליה להימצא תחת מעקב אצל רופא, כדי למנוע החמרה של המחלה לכיוון סרטן מסוג קרצינומה קשקשית, וכמובן על מנת לבדוק שלא מתפתחים שינויים אנטומיים נוספים.